<h1>חבור התשובה להמאירי — משיב נפש מאמר א' פי"א</h1>
<h2>דף פז:</h2>
לבאר בו התנאי הרביעי, והוא השבת הדבר לאשר גזלם וחמסם, והוא בחלק עברות שבין אדם לחברו לבד. רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה [ישעיה א'], כבר בארנו התמדת דברי זה הנביא על ענין הגזלה והחמס כמו שכתבנו, וכיון עתה לדבר כנגד הראשים ומנהיגים אשר בסבת התרשלותם להעמיד הדין על מכונו, כל שכן בסבת הטותם המשפט עקב שוחד, מדת הדין לוקה ומתנונה והולכת, והגזלות והחמסים רבים בעולם, מצד ראות הגזלנים והחמסנים היות יד השרים והסגנים אתם מחזיקים ידיהם אלה וכחש וגנוב ואין אומר השב, וזהו סבת רבות הגזלות והחמסים בארץ, כמו שאמר שלמה [משלי כ'], מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע, רצה בזה אשר כשבת המלך על כסא המשפט אז ישמעו עמים ירגזון, חיל אחז כל אוחזי עקלקלות יראו חתת וייראו לנפשם מעשות כל רע, והוא אמרו מזרה בעיניו כל רע, וכן אמר [שם] מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן, רוצה בו שהוא מהפך מסבות תחבולותיהם, לוכד נפתלים בערמם ותקותם מפח נפש, כל זה היות הוראת המנהיג סבת הגזלות והחמסים, וזה בהתרשלו לשפוט את העם משפט צדק, כל שכן בהחזיקו ידי עושיהן בהצדיקו רשע עקב שוחד, והוא אמרם ז"ל, [שבת קל"ט ע"א] אם ראית דור שצרות רבות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל שנאמר [מיכה ג'] שמעו נא זאת ראשי בית יעקב המתעבים משפט וגו', באורה אצלי, שהדיינין הם סבת כל העברות בהתרשלם בתוכחת ולנקום נקמת יי בעוברי מצותיו וכל שכן בהעזרם מהם, ואחר שהביאונו דרכי הדת להיות הצרות מתרגשות ובאות על עונשי העברות אין צריך לבדוק רק אחר המנהיגים כי הם סבת הכל, ומפני זה קרא ישעיה ע"ה המנהיגים ההם אשר בדורו, בראותו הגזלות והחמסים בתוך העם וראותו אותם מטים המשפט ומעקשים הישרה, קראם על זה קציני סדום כאמרו [ישעיה א'], שמעו דבר יי קציני סדום וגו', אמר זה כנגד המנהיגים וכנגד העם, ודמה המנהיגים לקציני סדום בעשקם העניים ובהטותם המשפט, ודמה העם גם כן לעם סדום ועמורה בהיות מעשיהם רעים גוזלים וחומסים כמו שהעיד עליהם אמרו [שם], כספך היה לסיגים סבאך מהול במים, כמו שהעיד בו בעל הדרש שלרוב התמדם בגזלות והיותם בלתי נוכחים עליהן הושקעו בהם עד שהיו משבחים עצמם כשהיו גוזלים גזלה שאינה נכרת בהודיעם לנגזליהם כאשר גזלום, ולא תערב להם הגזלה עד היותה מפורסמת כאמרו [שם ג'], הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו, רוצים בו שאינם מכונים להסתיר רוע מעלליהם ולהעלימם אבל יראו בפניהם מגמת לבבם לעשות העברה, ובפניהם יוכל כל אדם להכיר פשעם, ולא תתקרר דעתם עדין בכל זה עד אשר חטאתם כסדום הגידו לא כחדו, רוצה בו שמגידים חטאתם בפיהם ולא יעלימוהו כמנהג אנשי סדום שהיו מתפארים ברשעם ושהיו מתמידים על פעלות הרשע עד שאפילו במה שהיה אפשר להביא לידם בהתר היו מחזרים עליו שיבא לידם בעברה, כמו שהביא עליהם בעל הדרש על צד מה שאמר איוב על רשעי הזמן [איוב כ"ד] ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, באורו אצלי על זה הצד והוא, שהיה מעיד עליהם שאפילו במה שאלו היו שואלין אותו לבני אדם נותנין להם מיד לא ישפילו עצמם לבקש מהם אלא שגוזלים אותו מידם ואמר, שבעת ציה גם חם, שדרך בני אדם לשאול משכניהם מים קרים לשתות ושאין דרך בני אדם למנעם ממי שהוא מבקשם הם יגזלו מימי שלג, ואמר שאול חטאו, רוצה בו לפי זה הבאור, שהם אם ישפילו עצמם לשאול מהם היו מחזיקים עצמן כחוטאים על זה וכמחללים את כבודם, ובאה מלת חטאו, על דרך [בראשית מ"ד] וחטאתי לאבי כל הימים, שבאורו שאהיה מוחזק בחוטא אצל אבי כל הימים, לא שירצה בו היותו מתמיד לחטוא לאביו כל הימים, והוא שתרגם אנקלוס ואהא חטי לאבא כל יומיא, וכן פרשו קצת המפרשים [תהלים נ"א] לך לבדך חטאתי, כלומר לך לבדך אני נודע ומוחזק בחוטא.
ונשוב לדברינו והוא, שהוא דמה המנהיגים לקציני סדום על צד מעלם במשפט והטותם את הדין והוא אמרו עליהם, [ישעיה א'] שריך סוררים וחברי גנבים וגו', ולכן בא התוכחת עליהם ואמר [שם], רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו', והדמיון ברחיצה, רחיצת הלב וטהרתו כמו שבאר בו, הסירו רוע מעלליכם, וכן חדלו הרע, כלומר שיחדלו איש לאחיו, ואמר [שם] למדו הטב דרשו משפט אשרו חמוץ, כלומר שיעמידו המשפט על מכונו והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע, ואמנם אמרו אשרו חמוץ, כיון בו שיחזיקו יד הנגזל, כי חמוץ הוא תואר על הנגזל, כמו שתהיה מלת חומץ תואר על הגזלן כאמרו [תהלים ע"א], מכף מעול וחומץ, ואמר שיחזיקו יד הנגזל, רוצה בו, שייסרו גוזליהם ויורום דרכי התשובה בהשבת מה שגזלו וחמסו והוא אמרו [ישעיה א'], שפטו יתום ריבו אלמנה, רוצה שישפטו משפט היתום ושיריבו ריב אלמנה להשיב להם גזלתם, ודבר על היתום
ועל האלמנה מצד שהם הנגזלים על הרוב לרוב שפלותם, על דרך אמרו גם כן, [שם ג'] גזלת העני בבתיכם, והוכיחם גם כן על מה שהיו מכים אותם ומקניטים ומביישים אותם והוא אמרו [שם] מה לכם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו, וזה אצלי על מה שמביישים אותם עד שפניהם מכותתים לרוב בשתם, וכבר פרשוהו רבים על ההכאה, ורצה באמרו ופני עניים תטחנו, שהם מכים אותם ומכתתים פניהם במכת לחי, והיה מזהירם על כל זה, ר"ל בהשבת הגזלה להם והפיוס על מה שחבלום או גזלום, וזה ממה שהוא בחק תשובת עברות שבינו לבין חברו והוא מה שיעכב את התשובה, שאם חבל בחברו או גזלו אין מתכפר לו עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו, ואע"פ שהחזיר לו צריך לבקש ממנו מחילה על מה שצערו, וכן אם הקניטו בדברים או ביישו וחרפו שאין בזה השבת ממון וצריך לפייסו מלבד ההתודות לשם על העון ההוא, וזה אמנם יתבאר ממה שאמרו במס' יומא [פ"ה ע"ב] את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה [ויקרא ט"ז] מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, פירוש עם התשובה כמו שיתבאר, אבל עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, זהו לשון המאמר, ודקדוקו מאמרו לפני יי, כלומר שלא הבטיח כפרה בתשובה לבד עם מה שצריך לה אלא בחטאים אשר לפני יי והוא מה שבינו לבין המקום, אבל לא מה שבינו לבין חברו עד שירצה את חברו, ובכלל רצוי חברו שישיב לו את אשר חמסו או שירצהו עד שימחול לו הממון, שאם מחלו אצלו הרי הוא כמי שהחזירו, וכבר התעוררו ז"ל להשתדל להעיר הנגזל היות מתנהג ומנהיג עצמו למחול תמיד לגוזליו את אשר כבר גזלוהו, כדי להמציא להם תשובה ושלא ימנעהו מזה חמלת הממון, ואף גם זאת בהיות הגזלן מחזיר לו גזלו השתדלו עמו, ר"ל עם הנגזל, שלא לקבל אלא אם כן היתה הגזלה קימת, ואע"פ שהאריכו הרבה בדיני השבת גזלה, הוא למי שאין הנגזל רוצה למחול, או שאין הגזלן מתעורר לשוב ולהחזיר אלא בעשוי ב"ד, שתקנה זו שלא לקבל מיד הנגזל אלא גזלה קיימת לא היתה אלא על מי שמתעורר לשוב מאליו ולמכור מה שיש לו כדי להשיב את גזלו, אלא שאף בזו אם לא רצה למחול אין ב"ד מכריחין אותו על זה, וכן הקלו על בעל התשובה בקצת דברים שהיה מן הדין להיותן חוזרות לבעליהן בעין, תקנו וקבעו בדין גמור להיותם נוטלין את דמיהן מפני תקנת השבים כעין מריש שבנאו בבירה שאין מחייבין את הגזלן לקעקע בירתו, וזה כלו יתבאר במסכת בבא קמא [צ"ד ע"ב] אמרו שם, הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו, אמר ר' יוחנן בימי ר' נשנית משנה זו שמעשה באחד שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו אם אתה עושה תשובה אפילו אבנטך אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה תקנו ואמרו הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן וכו', ושם אמרו שמכל מקום צריך להחזיר כדי לצאת ידי שמים, אלא שאם יחוש האחר להיות רוח חכמים נוחה הימנו ימחול לו את הכל כדי לתמוך ידיו של זה ולהעירו יותר לתשובה, וכל אלו הדברים התבארו שם בדברים ארוכים ודינין, אין זה מקומם.
ושם התבאר גם כן במי שמת פתאם ולא הספיק להחזיר שאין השבתו מעכבת תשובתו אחר שהיתה התשובה עם כל גדריה בלבו ושהיה בלבו להחזיר, והוא שאמרו שם בקצת דברים שהיורש חייב להחזירם משום כבוד אביו, ופרשנוה שם בשעשה האב תשובה אלא שלא הספיק להחזיר, וכל שכן במי שאין לו די השיב לנגזליו ולנחמסיו, אחר שהתשובה גמורה בלבו ושהוא מתאונן ונשבר על זה, ומוצא בדעתו שכבר היה משיב להם אם היתה ידו משגת, וכן שהוא גומר בדעתו להשיב להם כשתשיג ידו שאין השבתו מעכבת התשובה אחר שהיא שלימה בגדריה ותנאיה, ושם [עי' ק"ג ע"א] התבאר שאם גזל ומת הנגזל שמחזירין ליורשיו, ואם לא מצא לו יורש שיניח בב"ד ויתודה עליה, ובמסכת בבא מציעא [ל"ז ע"א] התבאר שאם בא הוא מאליו לצאת ידי שמים ואמר לשנים מנה גזלתי לאחד מכם ואיני יודע איזהו, אע"פ שמן הדין אין לו לשלם אלא מנה אחד שמודה מפי עצמו בלא תביעתם, אעפ"כ אין תשובתו תשובה גמורה לצאת ידי שמים עד שיתן מנה לכל אחד ואחד, וכן במי שגזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע איזהו, אע"פ שהיה דעת ר' טרפון לומר שמניח גזלה לפניהם ומסתלק, כבר השיב ר' עקיבא על דבריו לא זו הדרך מוציאתו מידי עברה עד שישלם לכל אחד ואחד, וכבר התפרסם שהלכה כר' עקיבא מחברו, ובמקום אחר [ב"ק צ"ד ע"ב], התבאר שקודם אותה תקנה שתקנו שלא לקבל מהם כשהיתה ביד הגזלן גזלה שאינה ידועה ממי, שאי אפשר להודיע בשום פנים כדי לומר עליה שתונח בב"ד, שיעשו בדמי אותה השבה צרכי העיר, כענין בורות שיחין ומערות וגשרים, וכן לאחר התקנה אם היתה הגזלה קימת, והטעם להעשות כן מפני שצרכי העיר הם תועלות בני אדם כלם וכבר תכלול הנגזלים גם כן או יורשיהם, אבל כשהיתה הגזלה ידועה ממי היתה או שאפשר לידע אע"פ שלא נמצא הנגזל ולא נמצא לו יורש לא יעשה בה דבר אלא שתעמוד ביד ב"ד עד שימצא הנגזל או יורשו, שאין לך אדם בישראל שאין לו גואלים, ואם היה הנגזל (מת) [גר] ומת בלא יורש, ונמצא שאין בזה שום השבה שאין לו גואל כלל, כבר בארה תורה בזמן שבית המקדש קיים היות אותו הגזל מתחלק לכהנים שבאותו משמר בזמן שכפר הגזלן ונשבע על שקר ואחר כך הודה בחיי הגר ומת הגר קודם שפרעו או קודם שזקפן עליו במלוה, [אבל אם זקפן עליו במלוה] ואחר כך מת הגר זכה המחזיק, אלא שהוא צריך להוציאם מתחת ידו, אם לתתם במתנה למי שירצה אף לאחד מבניו אם לפרוע משם את חובו אם לשומם בתוך ארנקי של צדקה, אלא שבזמן הזה אני מספק, שאין אצלנו עובדי עבודת המקדש כדי שיזכו במתנות כהנה, אם כפר ונשבע והודה ומת הגר קודם שזקפן עליו במלוה מה יעשה מהן, והנראה מתורת הדין שזכה המחזיק כענין כל נכסי הפקר, שכך היא שטת הסוגיא בענין זה שכל זמן שאין לכהנים זכות בו שהוא זוכה בהם, כמו שבארנו בנשבע ומת הגר או בנשבע והודה וזקף במלוה ומת הגר, אלא שהוא צריך להוציא ולא לעכבה אצלו, כמו שבארנו שזה ממה שהקפידו בו בכל מי שזוכה בגזלה שבידו שיוציאנה לאיזו הוצאה ולא יעכבנה אצלו, וכן אמרו [ב"ק ק"ח ע"ב] במי שגזל את אביו ומת אביו ואין שם יורש אלא הוא שאע"פ שהוא זוכה בה מוציאה מתחת ידו ונותנה לאחד מבניו או פורע בה חובותיו או מכניסה לארנקי של צדקה, ואע"פ שבפרעון חובותיו או במתנת בניו כבר נשתמש בגזלה, אין לנו בזה דין ודברים, שכבר הוא זוכה מן הדין, אלא שהצריכוהו להוציא גזלה עצמה מתחת ידו כדי שלא להתמיד ולהטעימו מה שבא לידו באיסור, ומתקנתם ז"ל [שם ק"ט ע"א] גם כן בזמן שנותנו לו או שפורע את חובו ממנה או שהוא מכניסה לתוך ארנקי של צדקה שהוא חייב להודיע למקבל מתנה או לבעל חובו או לגבאי שהוא גזל שכבר זכה בו ומוציאו מתחת ידו, ואע"פ שדיני סוגית התלמוד סובבים בכך, ראוי למי שגזל מי שהוא זוכה בגזלו, כענין גזלת הגר בזמן הזה כמו שבארנו, שלא לילך אחר הדין מכל וכל אלא שיכניסם בתוך ארנקי של צדקה כמו שהורו באחד מן הדרכים כמו שכתבנו, ודברים הללו יתבארו בסדר תלתא בבי בדברים ארוכים, אין צרך להביא לשון הגמרא בכל זה כי יצטרך בו אריכות דברים, ודי מזה בהבאת כללי הדברים.
נמצא מכל מקום לפי מה שכתבנו שאם מחל הנגזל את גזלו הרי הוא כמי שמחזיר וכבר הוא נכלל בענין עד שירצה את חברו, ובכלל רצוי חברו גם כן לפייסו על מה שצערו אע"פ שהחזיר לו את ממונו, כמו שיתבאר ממה שאמרו במסכת בבא קמא [צ"ב ע"א], אע"פ שנותן לו אינו נמחל עד שיבקש ממנו שנאמר [בראשית כ'] ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך, וכן אמרו שם כל אלו שאמרו דמי בשתו הן אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב אשת האיש וגו', וכן העידו אף מקניט את חברו בדברים שצריך לפייסו, כמו שיתבאר ממה שאמרו במסכת יומא [פ"ז ע"א], אמר ר' יצחק כל המקניט את חברו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר [משלי ו'], בני אם ערבת לרעך וג', עשה זאת איפה בני והנצל לך התרפס ורהב רעך, אם ממון יש לך בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים, ר"ל לבקש הימנו מחילה לפייסו, וראוי לחברו גם כן להיות נוח לו ולמחול לו כמו שאמרו במסכת בבא קמא [צ"ב ע"א], מנין שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר [בראשית כ'] ויתפלל אברהם על אבימלך, והיא המדה המיוחסת לבני עמנו, כמו שאמר על הגבעונים על אשר לא רצו למחול ולהתפיס, [ש"ב כ"א] והגבעונים לא מבני ישראל המה, ומכל מקום אם נעשה לו אכזרי ולא רצה למחול מביא שורה של שלשה בני אדם ומבקשים הימנו בכך, לא רצה מביא שניה ושלישית, לא רצה מניחו והולך לו, והר"ם ז"ל [הל' תשובה פ"ב ה"ט] כתב, שזה שלא מחל אחר כל זה ההשתדלות הוא החוטא, ואם היה זה שלא רצה למחול רבו של זה, אין לו שעור למעלה, אלא הולך ובא לפניו עד עולם עד שימחול לו, ואם מת אותו שהקניטו או שבישו או שצערו בגזל ובחמס או בצער אחר בכל צד שיהא צריך לפיסו ומת קודם שיפיס לו, צריך המקניטו או המבישו שיביא עשרה בני אדם ויעמידם על קברו ושיאמר חטאתי לשם ולפלני זה שעשיתי לו כך, וכל זה יתבאר ממה שאמרו במסכת יומא [פ"ז ע"א], אמר ר' יצחק וצריך לפיסו בשלשה שורות של שלשה בני אדם שנאמר [איוב ל"א] ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי, והנה שהזכיר שלשה מיני ודוי, כי אמרו ולא שוה לי, כבר בארנו היותו ודוי על העדר ממנו נתיבה שוה, רוצה בו ולא נתיבה שוה לי, וכן בארנו באמרו וישר העויתי, שהוא תאר על האדם הישר ששמהו בנעוה ונקלה בהקלותו אותו, וכן אמרו שם ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי ליי ולפלני זה שחבלתי בו, ואמרו שם גם כן אמר ר' יוסי בר' חנינא כל המבקש מטוי מחברו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר [בראשית נ'] כה תאמרו ליוסף אנא שא נא, ומה שכתבנו בענין רבו שמפייס לו עד שיתרצה לו, יתבאר ממה שאמרו שם, רב הוה פסיק סדרא קמיה דר' אתא ר' חייא אמר ליה הדר לרישא אתא ר' שמעון ברבי יהודה אמר ליה הדר לרישא אתא ר' חנינא אמר ליה הדר לרישא איקפד רב אמר כל מאן דליעול אמר לי הדר לרישא חלש דעתיה דר' חנינא אזל רב לקמיה תליסר מעלי יומא דכפורי ולא אפייס, והקשה בעל התלמוד על זה, והאמר ר' יוסי בר' חנינא כל המבקש מטוי מחברו אל יבקש (יותר) יותר משלשה פעמים, ותרץ, רבו שאני, והוא להיותו מיוחד מאד לכבדו, ואעפ"כ אין ראוי לרב להיות אכזרי בזה אבל שראוי לו למחול על כבודו ולקבל התנצלות ולמחול מיד, וכבר בא התמה שם על ר' חנינא ע"ה איך בא לידי אכזריות כזה עם דעתו מאמר, כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, וזה מן הראוי ומדה כנגד מדה, והוא מאמר חכמי המוסר על מי שיקשה לבו על אשר חטא לו אמרו על זה, זכור כי לא ירוחם מחר מי שלא ירחם היום, וכבר אמרו ז"ל [עי' ספרי עקב מ"ט] הדבק בדרכיו מה הוא וכו', ואמרו גם כן [ר"ה י"ז ע"א] למי נושא עון למי שהוא עובר על פשע, וזה רצה באמרו [ישעיה נ"ה], כי ירבה לסלוח, ר"ל שלא ישיב ידו מלקבל כל חוטא בשובו, כמו שבא נסח התפלה אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים, וזה רצה גם כן באמרו [תהלים ק"ל], יחל ישראל אל יי כי עם יי החסד והרבה עמו פדות.
